קוראים לי דוד שרז, מפקד בסיירת מטכ"ל במילואים, 11 שנים הייתי בצבא, הובלתי מבצעים של היחידה, אני מוביל גם את תנועת 'אל הדגל'. אני שמח להיות פה בשעה הזאת דווקא בגלל שיש פה פורום יותר קטן ואני מקווה שהדברים שאני אגיד ייקלטו. אני יודע שהרבה פעמים זה במה לכל מיני הצגות ופרובוקציות. אני רוצה לשתף אתכם בחוויה הזאת של להיות מפקד בשדה הקרב, על האחריות הגדולה שאתה מרגיש כמפקד, שזה עליך, ביטחון ישראל ועתיד מדינת ישראל הוא עליך כשאתה נמצא שם ונלחם ומסכן חיים ויש לך חיילים דתיים וחילוניים ומכל הקצוות של המדינה. האחריות הזאת, שזה עליי, מתאמנים עליה גם באימונים, יורים עליך, זה מה שצועקים לך וזורקים עליך, מי שהיה פה לוחם מכיר את זה, זורקים עליך אבנים וזורקים עליך רימוני עשן ואתה מרגיש שיורים עליך. אתם בשדה קרב, אתם לא בוועדת חוץ וביטחון שמנותקת מהאירוע הביטחוני, אתם חשופים לאיומים הביטחוניים שבזה הרגע קורים, אתם יודעים מה עלול לקרות בכל רגע ואתם יודעים למה אנחנו נערכים ולמה אני והחברים שלי מתאמנים ממש בימים אלו. אבל קשה במרחק הזה של הוועדה להרגיש את האחריות הגדולה הזאת על ביטחון מדינת ישראל, על הסד"כ שהולך לעמוד במלחמה הבאה, והיא עשויה להיות קרובה, היא בעצם לא הסתיימה, על השחיקה המאוד מאוד גדולה שיש לחיילי המילואים. החוק הזה, בתשתית שלו יש בעיה והרבה מאוד מהדיונים פה נוגעים לבעיה הזאת. הוא חוק לחרדים, הוא לא חוק לכל אזרח ישראלי כשיר ומסוגל לאחוז בנשק ולהגן על המדינה שלו. מהתשתית העקרונית הזאת של הבעיה בחוק נובעים המון המון דברים, כי אם החוק היה אחד לכל אזרח אז בגיל 17 כל אחד היה מגיע לצו ראשון, לא היה את כל הדיונים והפלפולים האלה, המערכת, הצבא, הפוקד, היה בוחן אם הוא מתאים לו והיה מגייס אותו. זה היה נורא נורא פשוט, אבל בתשתית פה אנחנו מייצרים חוק מיוחד לחרדים וזאת בעיה ובעיניי זאת בעיה שתתגלגל לעתיד בצורה קשה מאוד. אני חוזר לאחריות שיש לכם. השעון מתקתק. כשאתה נלחם בשדה הקרב או כשאתה באימון וזורקים עליך, אם אתה לא מגיב זה מוות של חייל שלך, זה אי עמידה במשימה. אתם שנתיים פה מה-7 באוקטובר בדיונים, ואני מבין את המורכבות, אני פועל בעצמי בחברה החרדית כבר המון שנים, גייסתי אנשים לחשמונאים, אני תומך בהם, אני מעסיק 30 חרדים בסטרטאפ שלי שעברו הכשרה בהייטק אצלנו. היום ביקרתי בישיבות הסדר חרדיות לקודקוד ולחשמונאים. אתם צריכים להבין שיורים עליכם, שהזמן שבו אתם לא מקבלים החלטות, שזה שהוועדה הזאת לא מעמידה פה את שי טייב ואת כל הצבא כל שבוע לדיווח כמה חיילים נוספים גייסתם, איך הקלתם על מערך המילואים שהוא ליבת הצבא הלוחם במלחמה, זאת מעילה אחריות עליונה, אני חושב. זה לא נראה שהאירוע פה מתגלגל לחוק. האמת שאני שמח לראות את האווירה הטובה והחיובית והנינוחה, וגם עם כל העוקצנות וזה אני שמח לראות את זה, אבל אני לא מרגיש את תחושת הדחיפות שזה עליכם כמו שאני מרגיש כשיורים עליי בשדה הקרב. אנחנו נפגוש את זה, לא עוד הרבה זמן. אמנם עוד לא חקרנו את האירוע של ה-7 באוקטובר והמלחמה, אבל אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בעוד אירוע שנצטרך ללמוד ממנו ולתחקר מאוד בקרוב, עם איראן, עם חיזבאללה, בסוריה, אתם מכירים את זה. אני פונה לאחריות שלכם כשליחי ציבור, זה לא משנה מאיזה מגזר אתם, זה לא משנה מאיזה מפלגה אתם, יש לכם אחריות עליונה לעם ישראל, יש לכם אחריות עליונה לצה"ל לספק לו עוד לוחמים במיידי. במקביל לדיונים פה, אם אתם יודעים, וכל אחד פה יודע טוב טוב, מה שנקרא רק הלב יודע אם לעקל או לעקלקלות, לכן בעיניי אם אתם מבינים שלא הולך להיות פה חוק שהולך לשנות את העולם ולהעיף בכמויות חיילים ולוחמים לצה"ל, האחריות העליונה שלכם זה לתת פתרון עכשיו, במיידי. יש חוק קיים, אפשר לעשות תקנות שעה, אפשר לשים סנקציות כלכליות מיידיות, אפשר באופן וולונטרי שהחברה החרדית תעשה צעד גדול בונה אמון. זאת הבקשה שלי מכם ותודה על ההקשבה, אני מקווה שתעשו את זה, זאת האחריות שלנו היום.